לפני שנה, מיכל ואני הזמנו כל מיני חברות למסיבת פי'גמות. זה היה יומהולדת של גלי, חברה שלה מהצבא. כולן הביאו איתן מלא יין ופייג. איכשהו נהיה מין סבב סיפורי פאדיחות על סקס ואז פתאום משום מקום מיכל פרצה בצחוק ואמרה שהשכן ישן ערום. איזה שכן שאלתי אותה, היא לא ידעה להגיד מי זה. לא מישהו שפגשתי נראה לי. הוא גבוה נראה לי. ורזה. והוא ישן ערום. טוב, גלי אמרה בהכי הרבה פרקטיות שבחורה שיכורה יכולה לגייס, בואו נלך לראות. מיכל נבהלה, היא עצרה רגע, שניה, אה... מה נלך עכשיו? כן כולן ענו לה, כמעט כמו מקהלה מאורגנת. היא קלטה את הציפיה שלנו, היא החווירה, אפשר היה לראות עד כמה היא מתחרטת. העיניים שלה נראו מבועתות. אוקי היא אמרה, הדיבור שלה הפך איטי ומדויק. היה ברור שהיא מרגישה שהסיטואציה לא בשליטתה. אותנו זה הצחיק. כולן התחילו לעודד אותה, נו בואי, תראי לנו, מאיזה חלון, מה יקרה, נהיה בשקט, הוא לא ישמע אותנו. מיכל התחילה ללכת לכיוון המטבח. היא הדליקה את האור ואחר כך כיבתה ולחשה, אולי עדיף שנשאיר אותו סגור. נצמדנו אליה כשהלכה ראשונה לחלון, חבורת שיכורות מציצות דרך חלון על בחור שישן בשלווה בלי שיש לו מושג כמה דרמה העירום שלו מעורר. בחור גבוה, רזה, עור בהיר, שיער כהה. ידיים מחבקות כרית. אי אפשר לראות את הפנים בבירור, והוא לגמרי לא מסתדר עם שום שכן שאני מכירה מחדר המדרגות.
בשיחת מסדרון אקראית עם ליאת השכנה מדירה 2, שאלתי אותה מי גר בדירה 5 והיא אמרה אהה זה אסף, הוא שף באיזה מסעדה בנמל. בחור חמוד שווה לכן להכיר. מיכל ואני צחקנו, נבוכות, כאילו נתפסנו על חם. ליאת העבירה את המסר הלאה, וכמה ימים אחר כך הוא פשוט עלה לקומה שלנו, דפק בדלת ואמר שלום, רוצות לבוא לבירה. זה היה כל כך חמוד. אני מניחה שזה מה שאהבתי בו, הוא היה פשוט וישיר. אם היתה לו מחשבה הוא היה אומר אותה, אם היתה בו סקרנות הוא היה הולך בעקבותיה. אם היתה לו הצעת עבודה בערבה, הוא פשוט היה נענה לה.
ברגע הראשון שפתחתי את הדלת, אני מודה שלא זיהיתי אותו. גבוה, מכופף מעט, כאילו הוא מתבייש בגודל שלו, מכנסי הג'ינס שלו ארוכים, נשפכים עליו, קצת מגושמים אפילו. חיוך עם שתי גומות, עיניים גדולות, ריסים שחורים וארוכים, מבט של ילד מלא פליאה. הי, אני אסף, מלמטה, מה נשמע, גרד לי בקצה האף, חייכתי במבוכה, הי, אני יעלה, הוא חייך שוב, הכל טוב, רק באתי להכיר. בעניין של בירה? הסתכלתי על מיכל, היא הנהנה בכן זעיר ואני עניתי בשם שתינו, סבבה, תן לנו חמש דקות, אנחנו מתארגנות ובאות. הוא אמר סבבה וירד למטה. סגרתי את הדלת ומיכל התפקעה מולי מצחוק. הלכנו כל אחת לחדרה להתלבש ונפגשנו במקלחת מול הראי, מתאפרות סימולטנית כמו שעשינו עשרות פעמים, מעירות זו לזו על איפור, שימי מסקרה, תוסיפי שפתון זה נראה חיוור. עכשיו מושלם. אחרי שסיימנו להתאפר, עלינו על עקבים וירדנו חצי קומה לדירה של אסף.
לשתינו היו תוכניות להמשך הערב, דייטים רנדומליים ולא משמעותיים. כל הסיפור אצל אסף היה מחטף. לא היה לנו הרבה זמן, ישבנו ודברנו שלושתנו עד שמיכל קבלה שיחת טלפון ראשונה וירדה למטה. אחרי שהיא יצאה, אסף נעל אחריה את הדלת, חזר לסלון, היסס לרגע אבל אז כמו החליט גם בשבילי עמעם את האורות, ושאל אם בא לי לעשן גוינט. עניתי כן.
לולא קבעתי עם מישהו אחר, סביר להניח שהייתי חולצת נעלי עקב ומתיישבת ברגליים משולבות ונינוחות על הספה, במקום זה הרגשתי מתח וציפיה וחרטה על כל דקה שזה הולך להגמר. המשכנו לדבר בשקט. מעשנים תוך כדי. אני זוכרת מההתחלה שזה הרגיש טבעי. כשהדייט התקשר להגיד שהוא למטה, התבאסתי.
למחרת בצהרים, כשחזרתי מסיבוב ריצה, שמחתי למצוא פתק על הדלת: יעלה, מתאים קפה? התקלחתי וירדתי חצי קומה אליו. הוא היה לפני משמרת, דרוך, לחוץ מהזמן הזה שמגביל אותנו כל פעם. חמש דקות לפני שהיה כבר חייב לצאת למשמרת במסעדה, עמדנו בדלת, נבוכים, נרגשים, רעבים והוא פשוט התקרב אלי, שולח ידיים לצידי פני והתחיל לנשק אותי. נשיקה ארוכה ומלאת תשוקה שכמו הדליקה פתיל מלא ניצוצות שרק היה צריך להבעיר. מאותו הרגע בדלת ועד המשמרת שאליה הוא איחר משמעותית, הוא הרים אותי ולקח אותי לחדר שינה, כשהרגליים שלי כרוכות סביב האגן שלו ואנחנו נאבקים במעט הבגדים שעוד היו עלינו כדי להיות קרובים יותר. העור שלו היה כל כך חם ונעים. הריסים שלו היו מדגדגים כשהם ריפרפו לי על החזה ועל הבטן והדבר היחיד שיכולתי לחשוב עליו, מעבר לכמה זה נעים, היה על החלון.
גמרנו בלי חדירה, רק מחיכוכים וגירוים של אצבעות וידיים, חלקיק של כל מה שעוד יבוא, בחודשים הקרובים, בחדר הזה, ובחדרים אחרים של הבית, במיטה, על הספה, במקלחת, ועל השיש במטבח. כל המרחב של הדירה היה מרחב למשחק ולסקס אקראי. אהבתי את הדירה של אסף. אהבתי את האור של הבוקר ששטף את הסלון, ואת השלווה שהרגשתי לידו. אחרי יומיים אסף השתכנע שכדאי לשים וילון בחדר השינה.