אני משחררת את נמרוד בתוכי. וזה מדהים אותי עד כמה קשה לחזור לשגרה של הלבד. אתמול בלילה הכרחתי את עצמי לגמור. ממש לא הייתי צריכה את זה ולא היה לי בכלל מצב רוח, אבל זה היה סוג של סטייטמנט של אני חיה, יש לי אש בגוף, אני לא אתן לעייפות להכריע. גם לא לייאוש. לא היה בזה הרבה קסם או ריגוש, זה היה סתם, כמו גלולת שינה.זה מצחיק כי השרירים ברגלים שלי עוד מכווצים ממאמץ וריכוז, כמו שקורה לי לפעמים אחרי אינטנסיב סקס וחוסר פעילות גופנית כללי, וזה עצוב כי יש לי עוד כל מיני סימני נשיכות שלו על הכתפיים שלי שאני יכולה להרגיש כשאני נוגעת בהן. מזכרות פיזיות של שבוע שעבר. הפתרון הכי טוב הוא להשקיע את עצמי בעבודה. להטביע את עצמי בעבודה, מזל שיש לי הר של דו"חות לכתוב.
אופיר מצלצל, בואי לקפה. אנחנו מתיישבים עם כוסות טייק אויי ברבין, סתם בוהים בכיכר. אנחנו מתקשקשים על החיים, הוא מתחיל לספר על דותן. על הסקס שלהם, על הקשר, השינוי שקורה להם עכשיו שהם גרים ביחד. הוא אף פעם לא דיבר ככה פתוח. משהו טוב קורה להם. זה בטח קלישאה מה שאני אגיד לך עכשיו אבל לפעמים זה נראה לי ששני גברים זה הרבה יותר פשוט. יש לזה יתרונות הוא מחייך.
אבל תגידי, אני לא מפסיק לחשוב מאז השיחה האחרונה שלנו בבאזל, מה בא לך באמת, אהבה או סקס, שאלה טובה אני אומרת. מצד אחד, אחרי כל הסיפור על השף, אני חייבת בטחון, משהו שם ביכולת שלי לקרוא את המציאות נאבד. אני נאבדתי. מצד שני אני מרגישה שכל קשר יכול להיות ה-קשר וזה גם מלחיץ אותי בטירוף. בא לי להתפלש בדבר הזה שנקרא מיניות שניה לפני שאני נכנסת לשיממון האינסופי של החיים. ואוו, הוא צוחק, זה מעניין הדימוי הזה שאת מביאה על זוגיות, שממון אינסופי, אולי בגלל זה את לא מצליחה למצוא משהו מתאים. כי מראש זה נתפס בעיניך כל כך קשה. יכול להיות עניתי, למרות שאני כן רואה סביבי זוגות מאושרים, ההורים שלי, אחותי, מיכל וגידי, זה קיים בעולם, אני יודעת את זה. אז מה קשה, בעצם הוא שואל, את לא מאמינה שזה מגיע לך? אני לא יודעת. שתקתי. אופיר מציע, אולי אז, פשוט תרפי. אולי תגידי לעצמך שלא משנה מה קורה, זה קורה לטובה, שאת פשוט אמורה להנות מהדרך.
אני שומעת מהר ומעכלת לאט. אני מנסה להבין עם עצמי. למה אני לא מצליחה להנות מהדרך. אין סיבה באמת למרות שכל המפגשים שלי, הם מרגשים, מעשירים בדרכם. לא הייתי רוצה לוותר באמת על שום חוויה. הוא צודק, אני לא מספיק בשמחה על מה שקורה, יש לי נטייה להישאר עם חוויה חמוצה. אני חייבת להחליף פרספקטיבה לכל השיט הזה. הרווקות שלי היא לא עונש, היא חלק ממסע. הוא מחייך אלי. הוא כזה מתוק, הוא מתרחק קצת כדי להפנות אלי את כל הגוף, תקשיבי, לפעמים אני מקנא בך. הוא ממשיך. את יוצאת לדייטים, פוגשת אנשים, את מתרגשת, אני בזוגיות עם דותן כבר שנתיים, אנחנו די בטוחים שזה לנצח, ועם כמה שזה מהמם, זה לא כמו הפרפרים של ההתחלה, זה משהו אחר, זה השלב שצריך לתת בראש.
נכון חייכתי אבל הקשר שיש לכם הוא עוגן. זה מאפשר לך להתפנות לדברים אחרים. אתה יודע שהפינה הזו סגורה. למה היית רוצה להתפנות הוא שואל. לכתוב. לכתוב מלא. ואולי לחקור את המיניות שלי. אני כאילו נהנית ממנה אבל זה לא מרגישה לגיטימי עד הסוף. משהו שם הוא אסור. אסור להתענג בהגזמה. זה תמיד מרגיש כאילו יש לזה תג מחיר. אתה מבין למה אני מתכוונת? הוא מחייך, אני לא בטוח, אני יודע שזה יותר מאתגר לנשים להיות רוצות, אבל אני לא מבין עד הסוף למה, אני רק יכול להגיד מבחוץ שאת צריכה להיות שלמה במקום שאת נמצאת בו. את צריכה להרגיש שאת מאפשרת לך דברים שחשובים לך. את אפילו לא צריכה זוגיות בשביל זה. הוא מחייך אלי ואני מחייכת חזרה. תכלס, אני עונה לו בשקט, תכלס זה נכון....
אני מגיעה הביתה קרוב ל 21. עייפה בכל הגוף. השיחה עם אופיר שחררה משהו בתוכי. אני לבד בבית. מעין בטח יצאה עם חברים. או לדייט, או אני לא יודעת מה. אני מדליקה דוד. מכינה לעצמי לאכול. נכנסת למקלחת חמה ומתחילה להרגיש את הגוף מפשיר באמת מהקור שבחוץ. אני חושבת על השיחה הזו שהיתה לנו, על הרצון שלי להרגיש מינית. אישה מינית. אישה מינית שמותר לה ונזכרת בפעמים הראשונות שחקרתי את המיניות שלי. בתיכון, עם אהוד. לאף אחד מאתנו לא היה ניסיון. כל מה שלמדנו וגילינו, קרה לנו יחד, אחד בזכות השני. גם אחרי זוגיות של שנים איתו, היתי צריכה אישור שמותר לי להיות מינית באופן מלא. להרגיש שהחיבור ליצר קיים ומותר.
לילה אחד, אהוד שיתף אותי בשיחה שהיתה לו עם רועי החבר הכי טוב שלו. רועי סיפר לו על הסקס שלו עם ליהי. הם היו אותו זמן כמונו בזוגיות, ויכולתי לשמוע שמשהו מהשיחה הזו השאיר את אהוד מלא בקנאה. הוא נגנב על זה שהם חווים משהו יצרי, פלאי, פרוע הרבה יותר ממה שהיה בינינו. באותו לילה ניסיתי באופן מיוחד להיות אחרת. לשחרר דברים שלא העזתי לשחרר. להיות יותר מחוברת. פתוחה, עם פחות מעצורים פנימיים. זאת היתה הפעם הראשונה שהבנתי שיש נשים שהן טובות בסקס. שזה בא להן בקלות. זה הפך להיות תעלומה כזאת. איך הופכים להיות אישה כזאת. מאיפה מקבלים הוראות הפעלה. מאיפה הן מקבלות רשות להיות מחוברות וחופשיות.
באותו הרגע ממש התבאסתי שאין שיעורי מיניות בתיכון. כאלה שאומרים לבנות, בטח שמותר לך להנות. זה גם בשבילך. מותר לך לעוף. מותר לך להרגיש שאת סובייקט מיני חשקני ומתענג בזכות עצמך. המילים האלה לא היו ברורות לי אז, אבל היום אני ממשיגה אותן בדיעבד. אז זאת היתה תחושה עמומה כזו שבא לי לשמח אותו. אותו ולא אותי. כמה עצוב ומצומצם זה מרגיש לי עכשיו.